הסכמה מדעת

הסכמה מדעת בתמצית

חוק זכויות החולה (תשנ"ו-1996) קובע במפורש שלא ניתן לבצע טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת, אלא במקרים חריגים שהחוק מגדיר. הסכמה מדעת היא תהליך תקשורתי בין הרופא למטופל, שבמסגרתו הרופא מספק למטופל את כל המידע הרלוונטי על הטיפול המוצע, והמטופל מקבל החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול או שלא. הסכמה מדעת מורכבת משלושה רכיבים מהותיים:

1. מידע מספק – הרופא חייב לספק מידע רלוונטי על הטיפול, סיכוניו, חלופותיו והשלכותיו.
2. הבנה אמיתית – המטופל צריך להבין באמת את המידע שקיבל – לא מספיק שהרופא יקריא לו רשימת סיכונים.
3. הסכמה חופשית – ההחלטה חייבת להיות מרצון, ללא לחץ או כפייה מכל סוג שהוא.

מה הרופא חייב לספר?

על פי הפסיקה הישראלית, רופא חייב לספק למטופל את המידע הבא:

• תיאור הטיפול – מהות ההליך הרפואי, משכו, שלביו, וכיצד הוא יתבצע. במקרה של ניתוח – היכן יבוצע החתך, מה יוסר או ישתנה בגוף וכמה זמן ייקח ההליך.
• סיכונים וסיבוכים – הרופא חייב לספר על סיכונים שכיחים, גם אם הם קלים יחסית (כמו כאב, נפיחות, זיהום קל), סיכונים נדירים אך חמורים (כמו נזק עצבי קבוע, שיתוק, אובדן תחושה) וכן סיבוכים הקשורים למטופל הספציפי (גיל, מצב בריאותי, תרופות).
• חלופות טיפוליות – אם קיימות דרכים אחרות לטפל במצב, המטופל זכאי לדעת עליהן. לדוגמה, ייתכן שניתן לטפל גם בשיטה שמרנית וגם בניתוח – המטופל צריך לדעת על שתי האפשרויות.
• תוצאות צפויות – מהו סיכוי ההצלחה? מה התוצאה המצופה במקרה הטוב? מהי תקופת ההחלמה שתידרש?
• השלכות ההימנעות מטיפול – מה יקרה אם המטופל יבחר שלא לבצע את הטיפול? האם המצב יחמיר? האם יש סיכון למצב בריאותי?

כיצד מוסרים את המידע?

מידע זה חייב להימסר למטופל:

• בשפה מובנת – אם המטופל לא דובר עברית שוטפת – יש להסביר בשפתו. אם הוא לא מבין מינוחים רפואיים – יש להסביר אותם במילים פשוטות.
• בזמן סביר – המטופל זכאי שיעמוד לרשותו די לזמן להתייעץ לגבי המידע שהוא קרא, לחשוב, ואולי גם לקבל חוות דעת שנייה.
• בתיעוד מלא – השיחה חייבת להיות מתועדת ברשומה הרפואית.

מצבים מיוחדים שכדאי להכיר

• טיפול בקטינים – במקרה של קטינים, ההורים חותמים על הסכמה. אם כי קטין מעל גיל מסוים זכאי גם הוא להסבר והבנה של הטיפול.
• מצבי חירום – במצבי חירום רפואיים ניתן לבצע טיפול גם ללא הסכמה מלאה מדעת.
• "הפריבילגיה הטיפולית" – במקרים נדירים ביותר, אם הרופא סבור שמסירת המידע עלולה לגרום נזק חמור למטופל, הוא עשוי שלא לספר פרטים מסוימים – אך זהו חריג נדיר ביותר, שבתי המשפט בוחנים בקפידה.